למה התנורים החיצוניים שלכם נהרסים כל הזמן (ואיך לתקן זאת באמת)
אם אי פעם ניהלתם בר בחוץ, אתם יודעים איך זה עובד. קונים הרבה תנורי חימום מסוג אינפרא-אדום כדי שהלקוחות יהיו מרוצים… אבל באמצע העונה, חצי מהתנורים כבר לא עובדים.
בדרך כלל זה קורה באותו אופן: החלק החם של התנור נהיה חם מאוד, האוויר רטוב, והחיבור שבו החוט נכנס לתנור נהרס. כשהחיבור נשבר, הלחות חודרת פנימה. כתוצאה מכך נוצר מעגל קצר, עשן עולה, והתנור נהרס.
הבעיה היא המתיחה שנוצרת בחומרים.
חשבו על זה: בכל פעם שהתנור נדלק או כבה, החומרים מתרחבים ומתכווצים. הדבק הרגיל לא יכול לעמוד בזה – הוא נהיה שביר, נושר, ונוצרים חריצים.
אני רואה את זה כל הזמן אצל המוצרים הזולים שנמכרים לצרכנים. הם פשוט מורחים קצת דבק על החוטים וזהו. אבל החום גורם לחומרי האיטום להתקשות. בסופו של דבר, רוח קלה או טלטול קל מפריעים לחיבור, והתנור נהרס.
כדי למנוע זאת, אנחנו עושים דברים אחרת. אנחנו משתמשים בסיליקון בעל עמידות גבוהה, שיכול להתרחב/להתכווץ יחד עם הצינורות הקוורץ/קרמיים. כך התנור נשאר אטום, גם כשהוא פועל בעוצמה מרבית.
זה לא רק כיסוי מגומי.
איטום התנור הוא עניין מורכב. אם האיטום אינו מושלם, יכולה להתרחש תופעה שנקראת “פעולה קפילרית” – בעצם, התנור “מושך” את המים ישירות לתוך החיבורים החשמליים.
לאחר מכן נוצרת חמצון, שיוצרת התנגדות, שגורמת לחום נוסף בחיבורים, וכתוצאה מכך החומרי האיטום נמסים. זה מעגל שלילי שמסתיים בהרס התנור.
לכן אנחנו מעטפים את החוטים בחומרים כמו פלואורופולימר או סיבי זכוכית. חומרים אלו יכולים לעמוד בחום ובשמש מבלי להימס.
האמת לגבי העלויות.
האמת היא שלעשות זאת כראוי לוקח יותר זמן. אי אפשר פשוט להשתמש במכונה מהירה עם הגדרת “דבק”. צריך אדם שידאג שאין בועות אוויר בחומר האיטום.
זה עולה עוד כמה סנטים ליחידה. אבל אם תוותרו על שלב זה כדי לחסוך כסף, תצטרכו להתמודד עם לקוחות כועסים ועם הרבה תנורים שצריך להחזיר אותם, כשיגיע עונת הגשמים.