למה רוב מחממי האמבטיות נהרסים (ואיך תיקנו את זה)
בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. בגלל האדים הרבים שנוצרים מהמקלחת החמה, וגם בגלל הטפטופים האקראיים, מדובר בסוג של “חדר עינויים” עבור רכיבי החימום. רוב המחממים פשוט לא יכולים לעמוד בזה – הם נקורים, נשרפים, ובסוף נזרקים לאתרי אשפה מוקדם מדי.
רצינו ליצור מוצר שבאמת יחזיק מעמד.
מניעת חדירת מים
הסיבה העיקרית לכישלון המחממים? חדירת מים למקומות שאין להם חלק בעבודת המחמם. כשטיפה נופלת על צינור הקוורץ החם, הזכוכית עלולה להישבר מההלם. זו קטסטרופה.
כדי למנוע זאת, לא רק “אטמנו” את המחמם – אלא גם הגנו עליו באמצעות חומרי סיליקון עמידים ומעטפת מחוזקת. כך, הרכיבים החשמליים נשארים יבשים לחלוטין. זו ההבדל בין דלי שדולף לבין מקום אטום לחלוטין.
המאבק בערפל
יש עוד בעיה – הערפל. אתם יודעים את אותה שכבה ערפילית שנוצרת על העדשה? זה לא רק נראה גרוע – זה גם מונע את החימום. אם העדשה מעורפלת, אי אפשר לקבל את החום הנוח שאנו רוצים – הערפל פשוט סופג את האנרגיה.
הפתרון שלנו היה שימוש בציפוי הידרופובי. דמיינו את זה כחומר שמונע טפטופי מים על השמשה הקדמית של הרכב. במקום שהמים יידבקו לזכוכית, הם יגלשו ממנה. כך, השביל נשאר פתוח, והחום מגיע למקום הנכון.
הקורבן שצריך לשלם
עכשיו, החלק הכנה: מכיוון שאטמנו את המחמם כל כך היטב כדי למנוע חדירת מים, הוא לא יכול ל“נשום” כמו מחמם זול יותר שנמצא בסביבה פתוחה.
כדי שהמחמם לא יתחמם יותר מדי, שינינו את הרכיבים הפנימיים כך שהוא יפעל בטמפרטורה נמוכה יותר. היתרון? המחמם יחזיק מעמד הרבה יותר זמן. הדבר היחיד שתשימו לב אליו הוא שהמעטפת החיצונית נשארת חמה למגע לזמן מה לאחר שכבויים את המחמם.
בדקנו את המחממים האלה באמבטיות החמות ביותר שיכולנו למצוא. לא הייתה שום קורוזיה פנימית, והמחממים לא נהרסו. זה מחמם שעושה את עבודתו ונשאר תקין הרבה יותר זמן מאשר מחממים אחרים.